כיצד תתכוננו לאסיפת הורים

בחודש הקרוב, רוב ההורים יתבקשו להגיע לאסיפת הורים בבית הספר של ילדיהם. במהלך האסיפה יוקדשו לכל הורה כ- 10 דקות על מנת לקבל אינפורמציה על תפקודו של הילד מבחינה לימודית והתנהגותית.
במקרה שילדיכם מצטיין בכל – הרווחתם! הזמן הזה יספיק להעברת האינפורמציה. אך מה באשר לילדים הסובלים מקשיים? האם הם מקבלים את הבמה הראויה? האם הדקות הללו מספיקות על מנת להסביר להורה את הבעיה?
כיצד תתכוננו לאסיפת הורים וכיצד תפיקו ממנה את המיטב תוך שיתוף ילדיכם בתהליך ומעורבותו במפגש.
אסיפות הורים תמיד נתפסות בעיני כמו תחרות השיחה המהירה. כאשר מדובר בהורים שילדיהם מתמודד עם קשיי תפקוד או התנהגות, יוצאים ההורים לרוב מבולבלים ועם תחושת החמצה שלא אמרו את מה שרצו ושיש עוד הרבה דברים שהם היו רוצים לדעת. ולכן המלצתי הראשונה היא להגיע מוכנים לאסיפת הורים ולהיות מודעים לעובדה שגם לילד יש משהו להגיד. לכן, קיימו שיחה מקדימה עם ילדיכם, נסו לברר מה לדעתו יעלה במפגש, אם יש משהו שחשוב שנדע מראש ונסו לברר מה יש לו לומר בנושא.
בכל שלב, חשוב מאוד לתת לילדים תחושה שאנו איתם.
הכינו לעצמכם דף עם דגשים ונקודות שעליהם תרצו לקבל אינפורמציה.
הכינו את עצמכם להקשבה ואל תגיבו באימפולסיבית נגד הילד בדקות קצובות אלו, מנעו שיחות מוטיבציה לילד או שיחות "נו נו נו" שאינן מועילות בסיטואציה זו.
במידה והמורה לא ציינה מספיק או בכלל את חזקותיו של הילד, אנא כוונו אותה לשם. ציינו שהייתם שמחים לשמוע גם דברים טובים. ניתן אף לומר שחשוב לכם שהילד ישמע את זה גם ממנה.
אחרי אסיפת ההורים ישנה נטייה "להתנפל" על הילדים, לפעמים לכעוס או להעניש. אך הדבר מיותר בשלב זה! רצוי באותו ערב לדבר דווקא על הדברים החיובים שהמורה אמרה, לציין ולשבח את הילד. מניסיון, ילדים מאוד מפחדים מאסיפת הורים, הם מרגישים דרוכים ולחוצים, כך שאין סיכוי שהם יקשיבו לכם, אלא רק יהיו במגננה. לכן, אני ממליצה להשאיר את הדברים הפחות טובים, שדורשים שיפור ועבודה ליום המחר. המתנה זו מאפשרת ליצור שיח אפקטיבי, באווירה רגועה ונכונה יותר.

להורים יש את הזכות המלאה לדעת, להבין ולהחליט על דרך הטיפול בילדם
הורים רבים מקבלים באסיפות הורים המלצות, אבחנות ולעיתים גם דרישה לטיפול כזה או אחר בבעיה של הילד. חשוב לדעת כי רק אנשי מקצוע יכולים לאבחן את ילדיכם ורק אתם בתור הורים יכולים להחליט על דרך הטיפול.
לעיתים המורים ימליצו לכם לגשת לאבחון או לתת לילד רטלין ויסבירו כי נראה שהוא סובל מהפרעות קשב וריכוז. זכרו שאין מקום לבהלה וכוונתם טובה, אך אין זה תחום ההתמחות שלהם. לא כל ילד תנועתי הוא היפראקטיבי ולא כל מי שדעתו מעט מוסחת סובל מבעיית קשב וריכוז.
ישנם מקרים בהם דעתו של ילד מוסחת וגורמת להפרעה בשיעור בשל קושי בוויסות חושי. כמו כן, מקרים בהם קיים קושי בתפקוד שרירי גלגל העין המקשה על היכולת לכתוב או לקרוא. בעיות אלו פתירות באמצעות טיפול משלים ולא תרופתי. כמו כן, אינם מעידים על הפרעת קשב, אלא על קושי תפקודי פתיר.
אם כן, זכותכם להבין מדוע לדעתם יש צורך פנייה לאבחון, מה מטרת האבחון וכיצד זה יסייע לילדכם. חובתכם להיות מספיק "עמידים" ולא להיכנס לבהלה מיותרת שגוררת עמה לחץ מיותר ומשפיעה גם על הילד. זכרו שאינכם מחויבים לדרך טיפול שלא תואמת את השקפתכם ובאפשרותכם לבחון את מגוון האופציות לאבחון וטיפול. יחד עם זאת, רצוי לשתף פעולה עם הצוות החינוכי על מנת להקל על הילד עד כמה שניתן ולהבין את הקושי.
מניסיון, שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי תורם לכולם, לכן חשוב מאוד לא לחכות לאסיפת הורים ולהיות מעורבים במהלך כל השנה.