עידוד הילד לקראת עלייה לכיתה א

חלק א'
רוצים לדעת מה עבר על הילד שלכם היום וזוכים רק לתשובות של "בסדר", "כיף" או "לא משנה"? כדי שלא תמצאו את עצמכם מול מתבגרים שותקים בעוד כמה שנים, חשוב להרגיל לתקשורת פתוחה כבר מגיל צעיר.
אמא: "מה שלומך? איך היה בבית הספר?"
בת: "אחלה, סבבה…"
אמא: "איזה יופי, היה משהו מעניין?"
בת: "לא!"
אמא: "נו, ספרי משהו"
בת: "אין מה לספר"
אמא: "אולי בכל זאת? משהו קטן"
בת: "אוף אמא, את חופרת!"
מתי בדיוק הפכו הילדים שלנו מיצורים חמודים שמשתפים אותנו בכל הגיג, סיפור וקוריוז שולי שאירע להם (עד שייחלנו לדקה של שקט) ל"זומבים מהלכים" שעושים טובה כשהם משנים הבעה בפרצוף ונראה ששיתוף עולה להם בבריאות?
באיזה גיל בדיוק התחולל המהפך השקט הזה, ואיך קורה שכשהם מתאגדים עם עוד שני חברים זו כבר סכנה חמורה לעור התוף, שלא לדבר על כך שדקה אחרי שהם נפרדים הם מתיישבים לעוד שעה-שעתיים בפייסבוק, בסקייפ ובמסנג'ר כי נורא דחוף להם לספר עוד משהו ששכחו? האם יכולה להיות לנו שליטה על כך?
תחילה שתי שאלות, וענו עליהן בכנות בבקשה:
1. כשהילדים קטנים ומכרכרים סביבנו בסיפורים בלתי-פוסקים, אתם:
א. מקשיבים בחצי אוזן בקושי ואומרים בכל עשר שניות "כן חמוד, יופי חמוד, מעניין מאוד".
ב. אומרים בדרך כלל "אמא עסוקה עכשיו, לך לספר לאבא" או "תספר לי מחר בבוקר".
ג. מקשיבים, אבל בעיקר מהנהנים או נותנים עצות ולא באמת מנהלים דיאלוג.
ד. מקשיבים לכל פיפס בסיפור ומשתפים גם אותם בתובנות ובחוויות משלכם.
2. כשהילדים גדלים קצת (גילאי 12-10), אתם:
א. חוזרים הביתה מהעבודה ומיד "נובחים" – "תראו איך הבית נראה! למה לא סידרתם? מה עשיתם?"
ב. כשהם שואלים שאלה אישית עליכם פוטרים אותם כלאחר יד ולא עונים באמת.
ג. מבלים איתם ב"מגרש הביתי שלהם" – רואים סרטים שהם אוהבים, יוצאים למקומות שהם מעדיפים.
ד. מנהלים איתם שיחות על נושאים שברומו של עולם, ולא רק עליהם או עליכם.

ככל הנראה, רובנו נמצא את עצמנו יותר בשתי האפשרויות הראשונות בכל שאלה.

שיחות לוגיסטיקה ומשחקי דמיון
באופן טבעי ילדים רוצים להביע את עצמם ולתקשר גם באמצעות שיח, מרגע שלמדו לדבר. אפשר לחלק את התקשורת המילולית עם ילדינו הקטנים לסוגים הבאים:
כשהילד משחק לבד או עם חבר – תוך כדי משחק הילד בונה עולם של דימויים ודמיון ויכול לדבר עם עצמו ועם הסובבים אותו. אם הוא מתאר לנו מצב דמיוני תוך משחק בלגו או בחפצים אחרים, תפקידנו מסתכם בכניסה לעולם שהוא יצר באותו הרגע ובשותפות בו.
אם נחזיר אותו למציאות בכך שנאמר "אבל אתה יודע שאין באמת שדים", נסגור מיד חלק מצוהר התקשורת עמו. ככל שאמירות כאלה יצטברו, הילד יחשוב שמשהו לא בסדר בדמיון שלו או במחשבותיו ויימנע מלהביע אותן.
שיחות לוגיסטיקה – אנחנו מבלים זמן לא מועט מחיינו ב"סידורים" עם הילדים: התארגנות לקראת יציאה, סידור החדר, התלבשות, ארוחה ורחצה. בין מטלה אחת לשנייה, מבלי שאנחנו שמים לב לכך תופס החלק הזה בתקשורת שלנו איתם חלק נכבד של היום. מדובר לרוב בתקשורת קצרה של "עשה" ו"אל תעשה", שהופכת גם בבתים רבים לבסיס למלחמות ולמאבקים.
הילד מנסה לסגל לעצמו תכונות של חתול: לחמוק, להסתתר, להפוך את הקערה. הוא לומד דרכנו תקשורת של משא ומתן, וחשוב שנדע לתחם את סוג התקשורת הזאת כך שתהיה אפקטיבית. דרך יעילה אחת היא ליצור כלל מוביל שעל פיו פועל סדר היום, כך שלילד ברור מה מצופה ממנו וגם מה המחיר של אי ביצוע המטלות. בצורה הזאת נימנע מכניסה ללופ של ויכוחים.
זמני משחק ובילוי משותפים – זמני משחק, ארוחות או בילוי משותף אחר הם הזדמנות נפלאה לשוחח באמת, לשאול שאלות שהתשובות עליהן אינן רק כן-לא-שחור-לבן, לשתף בחוויות משלכם ולהרגיל אותם לתקשורת.
טיפים נוספים בגיליון הבא