הילד צריך אבחון!-מה זה אומר?

"הילד צריך אבחון!"-מה זה אומר?

הורים המגדלים ומלווים יום יום את ילדם, אשר אינו מצליח להביא לידי ביטוי את כישוריו,מוצאים עצמם בתסכול ולעיתים בחוסר אונים. בפגישת ההורים, שהתקיימה לא מכבר, הציגה היועצת את תמונת המצב. היועצת, שתפקידה לרכז את המידע מכל המורים, ציינה כי בהחלט הקשיים אינם מבוטלים ומומלץ לגשת כעת לאבחון.
המלצה זו ,מעוררת חשש. הורים רבים, תופסים את האבחון כצעד אחרון. הם רוצים להימנע עד כמה שניתן מתיוג ילדם כבעל קשיים. נוסף על כך, הם חוששים כי האבחון, ייתן לילד מעין אישור לא להתאמץ "יהיה לו תירוץ ",הם טוענים. יפעת טמקין מ"מרכז אלבאום למצוינות אישית", תעזור לכם להבין מהם השלבים בדרך לאבחון וכיצד נוכל ליצור בהירות בדרך לקבלת סיוע מותאם מבלי לדחות את הקץ או למהר ולתייג?

כיצד יוצרים תמונה בהירה ומובנת?
המידע הרב שנמסר בפגישת ההורים, נקלט רק בחלקו. מצב זה הוא טבעי. אנו נוטים לסנן מידע ,כאשר התוכן איננו קל להכלה. סצנות רבות בקולנוע מבטאות זאת היטב: פס-הקול מושתק ברגע שהדמות איננה יכולה לשמוע עוד.
על מנת להחליט מהו הצעד הבא, יש ליצור בהירות לגבי המצב הנוכחי.
בהירות, הינה משאב הנותן כוח לפעולה. עמימות מתמשכת ,עשויה לשתק ולהעצים את חוסר האונים.
בשלב הזה, מומלץ ביותר לפתוח מחברת שתקרא בשם "בית ספר" או בשמו של ילדכם ובה ירוכז כל המידע שתאספו בזמן הקרוב. (מידע על הפרעות קשב, מספרי טלפון,טיפולים אפשריים וכד').בעמוד הראשון של מחברת זו, מומלץ לכתוב בצידו האחד של הדף דברים שהבנתם בפגישה בבית הספר ובצידו השני דברים שלא הבנתם ונותרו פתוחים?

שאלו עצמכם:
האם הבנתי את הקשיים של ילדי?, איך הם באים לידי ביטוי? ומהי תדירותם? האם הבנתי מהן ההמלצות של היועצת? באיזה אבחון מדובר? ולא פחות חשוב, מהן האפשרויות הנוספות העומדות לרשותי?,האם האבחון עונה לצרכים הייחודיים של ילדי או שמא זהו צורך מובהק של המערכת? ומהי מידת הדחיפות של ביצוע האבחון?

"חשוב לזכור, כי הדבר המשמעותי ביותר בשלב זה, הוא לערוך אבחנה מבדלת ולא למהר ולהגדיר את הבעיה כלקות למידה או כהפרעת קשב וריכוז. חשוב להבין כי מצבים שונים מעוררים חשד לקיומן של לקויות אלו, אך למעשה אלו הם רק הסימפטומים." מדגישה יפעת טמקין ומוסיפה: "ילד יכול להתקשות בתפקוד לימודי עקב דימוי עצמי נמוך,חרדות,קשיים מוטורים וסנסורים או סביבה רגשית שאיננה מותאמת לצרכיו. תפקודי הלמידה נפגעים משום שהילד פנוי ללמידה רק באופן חלקי,או שאינו פנוי אליה כלל.
האבחנה המבדלת ,תפקידה בראש ובראשונה לתת סיוע ממוקד יותר. כל ילד זקוק למשהו אחר,לכל ילד נתפרת החליפה שלו.רק שלו."

מבלבל? מלחיץ?
בתקופה זו של חוסר ודאות, עולה הצורך "שמישהו ייקח את המושכות לידיים",להגיע לאדם אחד, שינווט ויעזור לקחת החלטות. אדם מבחוץ, שיראה את התמונה כולה ,ללא אינטרסים וללא חששות. הפניה לגורם מקצועי מייעץ, מפחיתה במידה רבה את המתח.
חשוב לאתר אדם בעל ניסיון בתחום קשיי הלמידה והתפקוד. אדם שתפיסת עולמו תואמת את שלכם והכי חשוב, אדם שיכול לנסוך תקווה ואופטימיות לגבי המשך הדרך.
לדברי טמקין "תקווה זו מגיעה לא פעם, כאשר זוכרים שהאדם איננו רק מוח אלא גם קשר מוח –גוף.התבוננות יסודית ומקצועית על התפקוד הגופני יכולה לגלות מקורות קושי התורמים להתפתותם של קשיי למידה והפרעות קשב."

מהם האבחונים?
ישנם כמה סוגי אבחונים נפוצים וחשוב להבין את ההבדל בניהם.

אבחון דידקטי – בדיקה מקיפה של כל תפקודי הלמידה כגון: חשיבה מופשטת, הבנת הנקרא, תפיסה חזותית ושמיעתית,טווחי זיכרון,כתיבה,קריאה ,חשבון ועוד.
מטרתו העיקרית של האבחון לזהות באילו אמצעים או התערבויות ניתן לשפר את יכולותיו והישגיו של הילד.אבחון זה נותן הנחיות דידקטיות להוראה מתקנת וכן יכול להמליץ על המשך בירור נוירולוגי או רגשי.
מסקנותיו והמלצותיו של אבחון זה תקפות במערכת החינוך עד כתה ו'.
אבחון זה מומלץ לתלמידי בית הספר היסודי כאשר המטרה היא לקבל סיוע בשעות לימוד פרטני.

אבחון פסיכו-דידקטי- הערכה רחבה ומקיפה בעלת שלושה מוקדים: מוקד תפקוד קוגניטיבי כללי, מוקד כישורי למידה ומוקד תפקוד רגשי. גם באבחון זה נבדקים כישורי הלמידה אך הערכה הרגשית באבחון זה מקיפה יותר.
הערכה רגשית כוללת זיהוי כוחות פנימיים,סף תסכול,סגנון התמודדות,יכולת שיפוט חברתי,קשרים בין אישיים,חרדות ועוד.
מטרותיו העיקריות של אבחון זה הן:למפות את כוחותיו לצד קשייו של הילד. לערוך אבחנה מבדלת ולהמליץ על פעולות מקדמות כגון: מתן סיוע לימודי,מתן סיוע רגשי,המלצות להדרכת הורים,המלצות להמשך בירור נוירולוגי לאיתור הפרעת קשב וריכוז ועוד.
אבחון זה,הוא האבחון הנדרש בתיכון לשם קבלת התאמות לדרכי למידה והיבחנות לקראת בחינות הבגרות.
אם כך,אבחון זה מומלץ לתלמידי חטה"ב ותיכון וכן לתלמידים צעירים יותר שישנה סבירות גדולה כי מוקד הקושי הוא רגשי.

אבחון B.R.C (Brain Resource Cognition) – אבחון ממוחשב ומקיף של התפקודים הקוגניטיביים. האבחון מתבצע ע"י מסך מגע. בין התפקודים הנבדקים: זמן תגובה,תפקוד סנסו-מוטורי,זיכרון מילולי,קשב מתמשך,הסטת קשב ועוד'.
מטרתו העיקרית לתמוך משמעותית בקבלת החלטות לגבי אבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובליקויי למידה. האבחון מספק מידע לגבי רמת החומרה ומאפשר מיקוד טיפול.
רק לאחר אבחון זה או הערכה נוירולוגית אחרת ניתן לקבוע ולהמליץ האם נדרש מתן תרופות. וגם אז, זוהי רק המלצה וההחלטה נמצאת בידי ההורים. מערכת החינוך אינה רשאית לחייב לקיחת תרופה כלשהיא.

אבחון מוטורי סנסורי בשיטת אלבאום- חשוב לזכור כי, קשיי למידה רבים, מתפתחים על רקע של קשיים מוטורים וסנסורים. למעשה, הקשיים הגופניים לא מאפשרים להפנות קשב ללמידה.מקורות קושי אלו, מאותרים באבחון מקיף בשיטת אלבאום.
"באבחון זה יבדקו מערכות תפקוד רבות ובניהן: ויסות חושי,תפקוד שרירי גלגל העין,מוטוריקה עדינה,קשר מוח-עין –יד,תפקוד מערכת ההצלבה ועוד. לתפקוד מערכות אלו השלכות ישירות על כישורי למידה כקריאה,כתיבה ויכולות קשב וריכוז." מספרת טמקין. "מלבד אבחון גופני זה, יערוך המאבחן בשיטה אלבאום, תשאול מקיף וייקח בחשבון את כל מסקנות האבחונים האחרים. בסיכום תהליך זה, יגבש תוכנית עבודה מותאמת וייחודית לילד.
מסקנותיו והמלצותיו של אבחון זה מאפשרות שינוי עמדות מכריע בקרב הצוות החינוכי. חשוב שמסקנותיו יתווכו באופן מלא וראוי לצוות המורים, על מנת שיוכלו לתמוך בילדכם בדרך המותאמת ביותר."

אם כן, מה כדאי לזכור:

1. החשש מאבחון ,הוא טבעי, אך כדאי לזכור שילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז או קשיי למידה אחרים ואיננו מוכר ככזה,עשוי ללכת לאיבוד ולא לקבל סיוע התואם את צרכיו.

2. ברוב המקרים,עד כתה ו',מתחשב צוות בית הספר בתלמיד והולך לקראתו גם ללא אבחון.

3. לאחר שביצעתם את האבחונים שהמלצותיהם תקפות במערכת החינוך, חשוב לעצור ולשאול עצמכם האם הייתה התייחסות לתפקוד הגופני או שמא "הגוף נשאר בבית ונשכח"?
כמו קשיים רגשיים ,כך גם קשיים גופניים ,עשויים להסיט את הקשב מלמידה. ההתמודדות עם הקושי הגופני גוזלת אנרגיה. מטפל בשיטת אלבאום יאמר : הקשב ישנו! השאלה היכן הוא?

4. בתוך כל הבירורים וההתרוצצויות,אל תשכחו לשתף את הילד. חשוב שההתרחשות לא תעבור מעל ראשו ותעורר בו בלבול ובהלה. תנו לילד להתבטא ביחס לקשייו ולשאול שאלות. לעיתים,היוזמה צריכה לבוא מצידכם, מכיוון שהילד ימנע מכך. אל תשאירו את קיום שיחות אלו ליד המקרה.